זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות
[דברי הבת קול על רשב”י]
פניני הרשב”י
תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו הוא ימליץ טוב בעדינו

בחג הפסח יכול להתעלות ולהתקדש מאוד ע”י שישמר מחמץ אפילו במשהו

כתוב ברעיא מהימנא [בזוה”ק פרשת כי תצא דף רפב’ ע”ב] וז”ל: רעיא מהימנא מארי דפסחא רועה הנאמן אדון הפסח בזמנא דשליט עליהו ליל שימורים בזמן ששולט ומתקדש על ישראל ליל שימורים דהיינו כשנכנס חג הפסח כלהו צריכין למהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא כולם צריכים להיות שמורים מחמץ ושמורים משאור אפילו בכל שהוא, וכל מאכלים ומשקין כלהו נטורין וכל המאכלים והמשקין צריכים להיות שמורים ומאן דנטיר לון מחמץ ושאור ומי ששומר אותם מחמץ ושאור, גופיה איהו נטיר מיצר הרע לתתא גופו הוא שמור מיצר הרע למטה ונשמתא לעילא והנשמה שמורה למעלה ואתמר ביה (תהלים ה’ ה’) לא יגורך רע, ונאמר בו לא יגורך רע בגין דהא אתעביד גופיה קודש מפני שגופו נעשה קודש ונשמתיה קודש קדשים ונשמתו נעשית קודש קדשים, ואתמר ביצר הרע (ויקרא כב’ י’) וכל זר לא יאכל קודש והזר הקרב יומת ונאמר ביצר הרע וכל זר וגו’.

 

אפיית מצות הוא תיקון על פגם היסוד

כתוב ברעיא מהימנא [בזוה”ק פרשת פנחס דף רנד’ ע”ב] וז”ל: על טיפין דמוחא (שמות יב’ טל’) עוגות מצות כי לא חמץ. פירוש, על הטיפות של המוח יטרח ויעשה כנגדן עוגות מצות כי לא חמץ.
וכתב בספר הקדוש משנת חסידים במסכת התשובה (פרק י’ משנה יא’) וז”ל: ולתקן עוון הקרי מועיל הזיעה אשר יזיע בעשיית המצות, כגון מצה של מצוה ונשיאת הארון בכתף לקבור המת והדומה להם, עכ”ל.
ובפשטות מקור המשנת חסידים הוא מדברי הזוה”ק האלו, ונמצא שהמשנת חסידים מפרש בדברי הזוה”ק שלאו דוקא עשיית המצות אלא תמיד גם כל פעם שטורח בדבר מצוה עד שמזיע הרי זה תיקון על הפגם.

 

ארבעה כוסות הם כנגד האבות ודוד

בזוה”ק [זוהר חדש פר’ כי תשא דף מה’ ט”א] וז”ל: ארבעה כוסות, ארבע גאולות, קידוש על היין, לקבליה כנגד דדוד, הגדה לקבליה דיעקב, ברכת המזון לקבליה דיצחק, הלל הגדול לקבליה דאברהם.

 

אכילת מצה, זכרון לדורות על סוד האמונה

ברעיא מהימנא [בזוה”ק פר’ בא דף מ’ ע”א] וז”ל: פקודא בתר דא מצוה שלאחר זו לאכול מצה בפסח, בגין דאיהו דוכרנא לדרי דרין על רזא דמהימנותא לאכול מצה בפסח משום שהוא זכרון לדורי דורות על סוד האמונה, והא אוקמוה והרי ביארוהו, דישראל נפקו בההוא זמנא מרזא דטעוון אחרן ועאלו ברזא דמהימנותא שישראל יצאו באותו הזמן מסוד אלהים אחרים ונכנסו בסוד האמונה.

 

מצה מלשון מסה ומריבה, משום שהמצה עושה מריבה וקטטה עם הקליפות ומבריח אותם
כתוב בזוה”ק [פרשת פנחס דף רנא’ ע”ב] וז”ל: מצה אמאי למה נקרא מצה, אלא הכי תנינן אלא כך למדנו ש-ד-י בגין דאמר לעולמו די דיאמר לצרותינו די שם ש-ד-י מלשון שאמר לעולמו די, שיאמר לצרותינו די אוף הכי מצה בגין דקא משדד דמברחת לכל סטרין בישין כמו כן מצה משום שמכניע את הקליפות ומבריח אותם לכל הצדדים הרעים, ועביד קטטה בהו ועושה קטטה בהם כגוונא דש-ד-י דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא כדוגמת שם ש-ד-י שבמזוזה שמבריח את השדים והמזיקים שבשער, אוף הכי מברחת לון מכל משכני קדושה ועביד מריבה וקטטה בהו כך גם המצה מברחת את הקליפות מכל משכנות הקדושה ועושה מריבה וקטטה בהם, כמה דאת אמר (שמות יז’ ז’) מסה ומריבה כמו שנאמר מסה ומריבה, על דא כתיב מצה, על כן כתוב בתורה מצה, והא מסה בסמ”ך איהו והרי מסה בסמ”ך הוא אלא תרגומו דמסה איהו מצותא אלא שתרגום של מסה הוא מצותא.

 

שבחי המצה שהוא לחם עליון, לחם רפואה להיכנס
בסוד האמונה

בזוה”ק [פרשת תצוה דף קפ”ג ע”א] וז”ל: השתא דזכו ישראל לנהמא עלאה יתיר וכו’ פי’ עכשיו שזכו ישראל ללחם עליון יותר ומדבר שם מענין המצה וקורא לו לחם עליון.
ובהמשך (שם) וז”ל: אמר קודשא בריך הוא יטעמון ישראל אסוותא ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא אמר הקב”ה יטעמו ישראל רפואה דהיינו המצה, ועד שיאכלו רפואה זאת לא טוב וראוי להם שום מאכל אחר כיוון דאכלו מצה דאיהו אסוותא למיעל ולמנדא ברזא דמהימנותא כיוון שאכלו מצה שהיא רפואה ליכנס ולדעת בסוד האמונה אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ וייכלון ליה, דהא לא יכיל לנזקא לון אמר הקב”ה מכאן ולהלאה אחר שאכלו מצה בפסח עכשיו בשאר ימות השנה ראוי ויכולים לאכל חמץ שהרי לא יכול להזיק להם.

 

שבעת ימי הפסח הם ימי שמחה
בזוה”ק [פרשת בא דף מ’ ע”א] וז”ל: כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא דאינון יומי חדוותא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא, שהם ימי שמחה יומין דסליקו ליקרא דא ונפקו משעבודא אחרא, ימים שעלו לכבוד הזה ויצאו משעבוד אחר ובגין כך נטרין בכל שתא ושתא יומין דסליקו להאי יקר ומשום זה שומרים בכל שנה ושנה ימים שעלו לכבוד הזה ונפקו מרשותא אחרא ועאלו ברשותא קדישא ויצאו מרשות אחר ונכנסו ברשות הקדושה.

 

בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל
ברעיא מהימנא [בזוה”ק פר’ משפטים דף קכ’ ע”א] וז”ל: פסח דרועא ימינא פסח זרוע ימין לקיים ביה (מיכה ז’ טו’) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שבו יתקיים כימי צאתך וגו’, והאי איהו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל וזהו בניסן נגאלו וכו’ לקיים בהון (ישעיה’ נד’ ח’) ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה’.

 

על ידי שמחה נצא מהגלות
בזוה”ק [פרשת במדבר דף קיח’ ע”א] וז”ל: כתיב [ישעיה’ נה’ יב’] כי בשמחה תצאו, ודא היא כנסת ישראל, כיוון דאמר תצאו, מן גלותא הוא, פי’ כתוב כי בשמחה תצאו, וזה הוא כנסת ישראל, כיוון שאמר תצאו הכוונה הוא שתצאו מן הגלות.

 

בשבת ויום טוב יש נשמה יתירה

בזוה”ק [פרשת פנחס דף רמב’ ע”ב] וז”ל: כה’ אלוקינו בכל קראינו אליו (דברים ד’ ז’) דשם ה’ מוכתר עלייהו בכתריה כי שם הוי”ה מוכתר עליהם בכתרו דאיהו כתר עליון שהוא כתר עליון והאי איהו נשמה יתרה דכל ישראל וזה הוא נשמה יתירה של כל ישראל בשבת ויומין טבין בשבת ויום טוב.

 

תפילת הפסח

בזוהר חדש [פרשת יתרו דף מב’ ע”א] וז”ל: וצלותא דפסח, איהו כורסיא דרחמי. פי’: ותפילת חג הפסח הוא סוד כסא רחמים שבבינה, (מתוק מדבש).

 

השכינה הקדושה תמיד עם ישראל

בזוה”ק [פר’ שמות דף ב’ ע”ב] וז”ל: ותנינן ולמדנו בכל אתר דישראל גלו תמן שכינתא גלתא עמהון בכל מקום שישראל גלו שם, שכינה גלתה עמהם. והכא בגלותא דמצרים מה כתיב ואלה שמות בני ישראל וגו’ וכאן בגלות מצרים מה כתוב ואלה שמות בני ישראל וגו’ כיוון דכתיב בני ישראל, מהו את יעקב, הבאים אתו אצטריך למימר כיוון שכתוב בני ישראל, מהו את יעקב, הבאים אתו צריך לומר (דהיינו שלכאורה את יעקב מיותר כיוון שכבר אמר בני ישראל ומה בא לרבות) אלא אלה שמות בני ישראל, אינון רתיכין ומשריין עלאין אלא אלה שמות בני ישראל, אלו מרכבות ומחנות עליונים דנחתו עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים שירדו עם יעקב יחד עם השכינה בגלות מצרים.

 

הקב”ה וכל פמליא של מעלה ירדו עם
יעקב אבינו ע”ה למצרים

בזוה”ק [פר’ שמות דף ה’ ע”א] וז”ל: דהכי מפרשי מרנא רברבי עלמא, מאריהון דמתניתא שכך מפרשים רבותינו גדולי עולם בעלי המשנה, כתיב ויצא משה לקראת חותנו, אהרן חמא למשה דנפק ונפק עמיה אהרן ראה למשה שיצא לקראת חותנו ויצא עמו ואלעזר ונשיאי וסבי נפקו עמיה ואלעזר ונשיאים וזקנים יצאו עמו ראשי אבהן, ומערעי כנשתא וכל ישראל נפקו עמהון ראשי האבות וקריאי מועד וכל ישראל יצאו עמו אשתכחו דכל ישראל כלהו נפקו לקבליה דיתרו נמצא שכל ישראל כלם יצאו לקראת יתרו, מאן חמא למשה דנפיק ולא יפוק, לאהרן ולרברבי דנפקו ולא יפוק מי ראה למשה שיוצא ולא יצא, לאהרן ולהגדולים שיוצאים ולא יצא. אשתכח דבגין משה נפקו כולהון נמצא שבגלל משה יצאו כולם,

ומה אי בגין משה כך, בגין קודשא בריך הוא, כד אמר אנכי ארד עמך מצרימה, על אחת כמה וכמה ומה אם בגלל משה כך, בגלל הקב”ה כשאמר ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה, על אחת כמה וכמה שכל פמליא של מעלה ירדו עם יעקב למצרים.

הקב”ה תמיד עם ישראל

בזוה”ק [פר’ שמות דף ה’ ע”ב] וז”ל: אמר רבי יהודה, אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קוב”ה לישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה, דתניא בשעתא דנחת יעקב למצרים קרא קוב”ה לפמליא דיליה אמר להון כולכון חותו למצרים ואנא איחות עמכון.
תרגום: אמר רבי יהודה, אם היו יודעים בני אדם אהבה שאוהב הקב”ה לישראל היו שואגים כאריות לרדוף אחריו, דתניא בשעה שירד יעקב למצרים קרא הקב”ה לפמליא שלו, אמר להם, כולכם רדו למצרים ואני ארד עמכם.


הקב”ה יורד עם ישראל לכל מקום שיורדין ואפי’ בין הקליפות מתגלה אליהם ומעלה אותם וגואלם

במדרש רבא [שמות פרשא ט”ו ה’] וז”ל: אמר רבי שמעון גדולה חבתן של ישראל שגלה הקב”ה במקום עבודת כוכבים ובנקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן, משל לכהן שנפל תרומתו לבית הקברות, אומר מה אעשה, לטמא את עצמי אי אפשר, ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד תרומתי, כך אבותינו היו תרומתו של הקב”ה, שנאמר קדש ישראל לה’ וגו’ היו בין הקברות שנאמר כי אין בית אשר אין שם מת, ואומר ומצרים מקברים, אמר הקב”ה היאך אני גואלן, להניחן אי אפשר, מוטב לירד ולהצילן, שנאמר וארד להצילו מיד מצרים,

 

חביבין ישראל לפני הקב”ה

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, בא וראה כמה חביביו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שגלו שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א’, ב’ כז’) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו’.
(מגילה כט’ ע”ב)

 

רוב הגדה של פסח הוא מאדונינו הרשב”י זיע”א
בהגדה של פסח עם פירוש הרב המלבי”ם זצוק”ל ציין מקורות לכל ההגדה, והרוב הוא מאמרים מן הספרי והמכילתא, וכידוע שספרי ומכילתא הם מרשב”י [וספרא מרבי ישמעאל].

Close Panel