זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות
 (דברי הבת קול על רשב”י)
פניני הרשב”י
תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו
ראש חודש

על פי הזוהר הקדוש חייב אדם לקבל פני רבו בשבת וראש חודש

בזוה”ק [פרשת ואתחנן דף רס”ה ע”ב] וז”ל, תנינן דחויבא עליה דבר נש לקבלא אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי, ומאן איהו רביה.
תרגום: למדנו שחיוב על האדם לקבל פני השכינה בכל ראשי חדשים ושבתות, ומי הוא, רבו.

 

בשבת וראש חודש גם הרשעים יוצאים מגיהנום ובאים להנות מן הקדושה ולשבח להקב”ה

בזוה”ק [תוספתא פרשת נח דף ס”ב ע”ב] וז”ל: ווי לון כד יפקון מהאי עלמא אוי להם לרשעים כשיצאו מעולם הזה מאן יתבע לון מי יתבע אותם כד יתמסרון בידא דדומה ויתוקדון בנורא דדליק כשימסרו בידו של המלאך דומה וישרפו באש הדולקת ולא יפקון מניה ולא יצאו ממנו בר בריש ירחי ושבתי חוץ מראשי חדשים ושבתות כמה דאת אמר (ישעיה’ סו’ כג’) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה’.

 

המשתתפים ומצטערים בצער השכינה יזכו להתחדש עמה

בזוה”ק [פרשת וישב דף קפ”א ע”א] וזה לשונו: כתיב (תהלים לד’ יט’) קרוב ה’ לנשברי לב, לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו מש”כ קרוב ה’ לנשברי לב היינו לאלו שסובלים עם הלבנה אותו הפגם דהיינו שפגם ומיעוט הירח מורה על צער השכינה. אינון קריבין לה תדיר הם קרובים לה תדיר, ועל דא (ישעיה’ נז’ טו’) להחיות לב נדכאים, ועל זה נאמר להחיות לב נדכאים באינון חיים דאתיין לה לאתחדתא יהא לון חולקהון באלו החיים הבאים אל השכינה להתחדש יהא חלק לאלו המצטערים עמה אינון דסבלי עמה יתחדתון עמה אלו שסבלו עמה יתחדשו עמה.

 

בראש חודש נוסף שפע להשכינה וכנגד זה מוסיפים רביעי בקריאת התורה

בזוה”ק [פרשת ויקהל דף רו’ ע”א] וז”ל: בראש חדש אתוסף חד על תלתא בראש חודש נוסף אחד על שלש דהיינו שמעלים לתורה עוד אחד רביעי נוסף על הג’ הראשונים, בגין שמשא דנהיר בההוא זמנא לסיהרא בגלל השמש שמאיר באותו זמן ללבנה דהיינו שאז הקב”ה משפיע לשכינה ואתוסף נהורא על סיהרא, ונוסף אור על הלבנה והיינו רזא דמוסף וזהו הסוד של המוסף.

וביאר בספר שו”ע הזוהר בפי’ אבן יקרה וזה לשונו: והיינו רזא דמוסף, י”ל דהכוונה היא לומר שהעליה של המלכות מה שהיא עולה בראש חודש הוא דווקא בתפלת מוסף, כי אז הוא בחינת זמן מעלה היתירה שיש לה למלכות יותר ממה שיש לה בימות החול, כי בתפלת מוסף אז נגלה עליה שפע עתיקא קדישא ויורד לה דרך המדריגות, עיין בדברי האר”י ז”ל בשער הכונות ענין ראש חודש דף עו’ ט”ג ובדרוש ב’ מדרושי חזרת העמידה דף לח’ ט”ד, עכ”ל.

 

בכל ראש חודש באות הנשמות להשתחוות להקב”ה

הנה בגן עדן, הנשמה מלובשת בצורה, דהיינו בצלם שהוא לבוש להנשמה, והצלם הוא כעין גוף להנשמה. (ע”פ מתוק מדבש)
וכתוב בזוה”ק [מדרש הנעלם פרשת וירא דף קטו’ ע”ב] וז”ל ע”פ מתוק מדבש: וכד קיימא בההיא דיוקנא דלעילא וכשעומדת בצורה ההיא למעלה, אתא בכל ירחא לסגדא קמי מלכא קדישא בריך הוא היא באה בכל ראש חדש להשתחות לפני הקב”ה, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו יבא כל בשר להשתחות וגו’, והיינו הצורה והצלם שהוא כעין בשר וגוף להנשמה.

 

ענין אמירת ברכי נפשי בראש חדש

בזוה”ק [מדרש הנעלם, פרשת וירא דף צ”ז ע”ב] וז”ל עם פי’ מתוק מדבש: רבי אליעזר הגדול הוה יתיב והוה לעי באורייתא היה יושב והיה עוסק בתורה, אתא לגביה רבי עקיבא בא אליו רבי עקיבא אמר ליה רבי עקיבא לר”א, במאי קא עסיק מר באיזה חידוש עוסק עתה מורי ורבי, אמר ליה בהאי קרא בפסוק זה דכתיב וכסא כבוד ינחילם, ומפרש מהו כסא כבוד ינחילם על איזה כסא כבוד רומז, ואמר זה יעקב אבינו זהו פרצוף יעקב אבינו, דעביד ליה כרסי יקר בלחודוי שהקב”ה עשה אותו כסא כבוד בפני עצמו בעולם הבריאה (מלבד מה שהוא בחי’ כסא בעולם האצילות יחד עם אברהם ויצחק), לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא כדי לקבל את למוד התורה של נשמות הצדיקים שעולות למעלה אחר הסתלקותם מן העולם עם כל הבירורים והניצוצים שלהם שתיקנו והשלימו על ידי תורתם בעולם הזה, ואז שם בבית יעקב אביהם הם נוחלים עוד תורה ממנו, כעין הרב השומע תורת תלמידיו ומיישר אותם, וזה סוד הפסוק וכסא כבוד ינחילם, שר”ל שהקב”ה מנחיל את כסא הכבוד שהוא פרצוף יעקב לנשמות הצדיקים. (רמ”ז ומפרשים)

וקדשא בריך הוא אזיל עמיה בכל ריש ירחא וירחא והקב”ה הולך עם יעקב בכל ראש חדש להאיר בנשמות הארה חדשה, וכד חמי נשמתא יקר אספקלריאה שכינתא דמאריה וכשהנשמה שבג”ע העליון רואה את כבוד האספקלריא המאירה שהיא השכינה הקדושה המתגלית ע”י שהקב”ה הולך עם יעקב, מברכת וסגדת קמי קדשא בריך הוא אז היא מברכת ומשבחת ומשתחוה לפני הקב”ה, הדא הוא דכתיב ברכי נפשי וגו’ שהנשמה מברכת ומשבחת לה’.

אמר רבי עקיבא, קדשא בריך הוא קאים עלוהי הקב”ה עומד ומאיר על נשמות הצדיקים בכל ראש חדש כדי לחדשם, ונשמתא פתח ואמר, ה’ אלוקי גדלת מאוד וגו’ כל הפרשה שמורה על תוספת אור והשגחה בכל העולם המתחדשת בכל ראש חדש, עד סיומא דקאמר יתמו חטאים וגו’ שזה נעשה על ידי השעיר שמקריבין בראש חדש הגורם כפרת עונות, ולכן נוהגים לומר ברכי נפשי בראש חדש. ועוד אמר רבי עקיבא, ולא דא בלחודוי ולא זו בלבד שהנשמה מברכת ומשבחת את הקב”ה על הארה שמאיר עליה, אלא משבחת ליה על גופא דאשתאר בעלמה דין אלא עוד מוסיפה הנשמה לשבח להקב”ה על גופה הנשאר בעולם הזה בקבר שהוא העצם הנשאר קיים לעולם, שבו שורה סוד ההבל דגרמי, ור”ל שכשהנפש מאירה בגופה בכל ר”ח אז משבחת הנפש את הקב”ה על הארה שקבלה לעצמה והאירה בגופה. (רמ”ז ויהל אור ומפרשים)

 

כוונת הזוה”ק בפסוק פתחו לי שערי צדק, זה השער לה’ וגו’

כתב בספה”ק יסוד ושורש העבודה (שער ט’, הצאן פרק ב’) וזה לשונו: “פתחו לי שערי צדק” וכו’. “זה השער לה'” וכו’- לבד פירוש רש”י ראוי לכון גם פרוש הזוהר הקדוש בזוהר חדש (דף יט’, עמוד ג’) וזה לשונו: אמר רבי יהודה: עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה וכו’, ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים “שערי צדק”, ואלו הם הפתחים המכונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודוד המלך עליו השלום, נכסף להם, שנאמר: “פתחו לי שערי צדק, אבא בם אודה קה. זה השער לה’ צדיקים יבואו בו”, עד כאן לשונו. ויכון אדם פרוש הזוהר הקדוש בתשוקה עצומה מאוד, ודי בזה. ע”כ לשון היסוד  ושורש העבודה.

בראש חודש ושבת ויו”ט השגחת וקירבת אלוקים נמצא יותר ולכן צריך לשמוח ביום זה, וזה מה שאומרים בהלל זה היום עשה ה’ וגו’ דהיינו היום הזה ממש ולא רק לעתיד

כתב בספה”ק יסוד ושורש העבודה (שער ט’, הצאן פרק ב’) וזה לשונו: “זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו”- ראוי לכון פרוש הזוהר הקדוש פרשת בחוקותי (דף קי”ד ע”ב), שקאי על יום זה ממש של ראש חודש ושאר ימים הקדושים שבתות ומועדים, ולא על העתיד לבד. ולכן יכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד באלקותו יתברך שמו ויתעלה. עכ”ל.

וכאן מביא היסוד ושורש העבודה את לשון הזוה”ק הנ”ל [פר’ בחוקותי דף קי”ד ע”ב] וזה לשונו: פתח רבי יצחק ואמר, דומה דודי לצבי או לעופר האילים, הנה זה וגו’ (שיר השירים ב’, ט’). זכאין אינון ישראל, דזכו דמשכונא דא (פרוש: השכינה הקדושה) למהוי גויהו מן מלכא עלאה אשריהם ישראל שזכו שמשכון זה דהיינו השכינה הקדושה תהיה אצלם מן המלך העליון דאף על גב דאינון בגלותא שאע”פ שהם בגלות, קדשא בריך הוא אתא בכל ריש ירחא ושבתי וזמני לאשגחא עליה הקב”ה בא בכל ראש חדש ושבת ויו”ט להשגיח עליהם הדא הוא דכתיב, דומה דודי לצבי או לעופר האילים זהו שכתוב דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכותלא לאגרא ומאגרא לכותלא. לדלג מכותל אל העליה ומן העליה אל הכותל, הנה זה עומד אחר כתלנו- בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. משגיח מן החלונות- דודאי בי כנישתא בעי חלונות שודאי בית הכנסת צריך חלונות. מציץ מן החרכים- לאסתלכא ולאשגחא עליהו דישראל להסתכל ולהשגיח עליהם ישראל. ובגין כך בעי חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא ומשום כך צריך שמחה ולשמוח ביום ההוא שאנו יודעים זה, וישראל אמרי זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו וישראל אומרים זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו.

 

Close Panel