הר הקודש מירון- המקום אשר יבחר ה’

מקום קבורתו של אדונינו התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע”א נבחר ע”י הקב”ה כמו שכתוב בסוף האדרא זוטא במעשה קבורת רשב”י ע”י נס גדול שהיה באתגלייא לעיניהם של כל עם הקודש המלווים את מטתו של רשב”י, וכך מסופר באדרא זוטא כפי שכותב התנא הקדוש רבי אבא תלמידו וסופרו של אדונינו הרשב”י זיע”א: אחר שיצאה מטתו של רשב”י מן הבית עלתה באויר ואש היה לוהט לפני המטה, ואז שמעו קול שמכריז וקורא, בואו והתאספו להילולא דרבי שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם.
וכך נסע באויר מטתו של רשב”י עד שהגיע למערת הקבורה במירון ולעיני כולם נכנס אל המערה כך שהר הקודש מירון נקבע ונתקדש מן השמים למקום קבורת אדונינו הרשב”י זיע”א.
איה שוקל איה מונה גודל קדושת המקום הזה שנבחר מן השמים לקבורת הרשב”י, המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא.

 

קודש הקדשים

אחר שנסתלק אור רשב”י ועדיין לא ידעו בבירור, כי האש היה מקיפו, ואמר רבי אבא שאחר שהלכה האש ראיתי את המאור הקדוש קדש הקדשים ששוכב על ימינו ופניו מחייכין (מסוף האדרא זוטא).
הרי לנו שהתנא הקדוש רבי אבא קרא לרשב”י קודש הקדשים, (ופשוט שאין אצל התנאים הקדושים שום גוזמאות).
מה נאמר ומה נדבר, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים.
אנו נמצאים על ציונו הקדוש של אדונינו הרשב”י שקדושתו קודש הקדשים ממש, ואם בית קדשנו ותפארתנו חרב בעוונותינו, אמנם הקב”ה נתן לנו מקום קדוש ונורא כזה ועדיין יש לנו את קודש הקדשים שבו נוכל להחיות את נפשנו עד ביאת הגואל.
וראה מה שכתב הגאב”ד דעיה”ק צפת ת”ו הרה”ק רבי שמואל העליר זצוק”ל בספרו כבוד מלכים [שבו יצא להגן על מנהג ישראל לשרוף בגדים יקרים בהדלקה לכבוד רשב”י] (בנדפס מחדש עמ’ לד’) וזה לשונו בתוך הדברים: לכבוד התנא האלוקי הרשב”י זיע”א העומד לנו במקום קודש הקדשים, ע”כ.

התנאים הקדושים שחיו אחר חורבן בית המקדש ראו ברשב”י ממלא מקום של בית המקדש
מסופר בזוהר הקדוש (פרשת שמות דף לח’ ע”א) שפעם אחת כשרשב”י אמר דברי תורה, וכשסיים נגשו אליו שני התנאים הקדושים רבי חייא ורבי יוסי והשתטחו על הארץ בפניו ונשקו את ידיו ובכו ואמרו דברי שבח על רשב”י וכה אמרו: עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים למטה כדוגמת שלמעלה, עשה חומות העיר ושעריה, מי שעולה לא עולה עד שיפתחו השערים, מי שעולה לא עולה עד שיתקנו את מדרגות החומה, מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן מדרגות החומה? זה רבי שמעון בר יוחאי שהוא פתח שערים של סודות החכמה, והוא תיקן מדרגות עליונות.
הוסיפו עוד שני התנאים ואמרו: וכתיב יראה כל זכורך את פני האדון ה’, מאן פני אדון ה’, דא רבי שמעון בר יוחאי. כלומר, שאדונינו הרשב”י נקרא פני השכינה לפי שהשכינה שורה אצלו תמיד ולכן צריך לְהֵרָאוֹת לפניו (על פי פירוש מתוק מדבש).
גם מצינו (בסוף האדרא זוטא) שהתנא הקדוש רבי אבא קרא לרשב”י קודש הקדשים.
ומכל זה רואים בבירור שהתנאים הקדושים ראו באדונינו הרשב”י ממלא מקום של בית המקדש, ולא רק בחייו אלא גם לאחר פטירתו, כמו שאנו רואים שהתנא הקדוש רבי אבא אמר על רשב”י אחר פטירתו “קודש הקדשים”.
ובאמת מצינו בדברי חז”ל כמה מעשים שתנאים הקדושים עלו למירון לציונו הקדוש של אדונינו הרשב”י זיע”א [ראה במשבצת תחת הכותרת “הר הקודש מירון”].

תמיד ידעו היכן קברי רשב”י ור”א בנו, ורבנו האר”י הקדוש קיים זאת
כתב ב”שער הגלגולים” (הקדמה לז’) וזה לשונו: בכפר מירון שם קבור רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו כמו שאומרים העולם, עכ”ל.
והיינו שלגבי מירון בא רבנו האר”י הקדוש לקיים ולא לגלות, משום שתמיד ידעו היכן קברי הרשב”י ור”א בנו שבמירון, כי תמיד היו באים לשם ולא נשתכח, ולכן אומר האר”י הק’ “כמו שאומרים העולם”, שבא לקיים שנכון הוא מה שאומרים העולם.

 

השל”ה הקדוש זיע”א קורא למירון “הר ציון”

דבר פלא והפלא נורא ונשגב מצינו בדברי השל”ה הקדוש זיע”א באגרת מסעותיו [ונדפס בספר “אוצר המסעות” עמוד 174] וזה לשונו: ושם ראינו המקום הר ציון ששם הלל ושמאי ותלמידיהם, ורבי יוחנן הסנדלר ורשב”י ור”א בנו וכו’.
נמצינו למידים שאצל השל”ה הקדוש היה פשוט גודל קדושת המקום עד שמכנה בפשיטות את מירון “הר ציון”.

 

עלייתו של רבינו האור החיים הקדוש למירון

ידוע לכל סיפור עלייתו של רבינו האוה”ח הקדוש זיע”א למירון ולחיבת הקודש נעתיק הלשון מן המקור בספר כבוד מלכים להרה”ק רבי שמואל העליר גאב”ד צפת ת”ו (בנדפס מחדש עמוד לה’) וזה לשונו: ומעיד אני באמת, כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי רבני הספרדים, אשר אבותם ראו וספרו להם, כי הרב הקדוש רבי חיים בן עטר זיע”א היה פעם אחת בהילולא פה עיה”ק צפת ת”ו, וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש ירד מהחמור, והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק, היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת, קודשא בריך הוא וכל פמליא של מעלה הכא, וכל נשמות הצדיקים שמה, ובעת ההילולא היה שמח שמחה גדולה, עכ”ל.
והנה אם רבינו האוה”ח הקדוש כבר נתחתית ההר עלה על ידיו ורגליו וכו’ א”כ כ”ש כשאנו מתהלכים בחצרות הקודש ממש נזהר בקדושת המקום כראוי, בלבוש, דיבור, מעשה, ומחשבה, כראוי לקדושת המקום.
ויהי רצון שחפץ ה’ בידינו יצלח ונזכה לקבל מאור קדושת פני אדון ה’ אמן.

 

קדושת עפר מירון

כתב הגה”ק המקובל האלוקי הרמ”ע מפאנו זיע”א: “ויצר ה’ אלוקים את האדם”, ירמוז אשר ויצר עולה (בגימטריא) מירון, ורומז על עפר קבר של מירון, כי רשב”י הוא האדם אשר בעבורו נאמר נעשה אדם, גם איתא ויפח באפיו נשמת חיים הוא רשב”י עכל”ק (הובא בספר ביאור השיר בר יוחאי עמוד סה’).
ומובא בספר מסע מירון [המורחב, ירושלים תשמ”ג בשם “מצבות קודש בארץ ישראל”] וז”ל: משמעות מיוחדת היתה לגבי קדושת המקום והיו כאלה שנהגו לשלוח לגולה עפר מאדמת קברו של רשב”י, ומסופר על יהודי מירושלים שהתעשר ממכירת עפר זה ליהודי אשכנז ופולין. לְאַחֵר מנכבדי היהודים בעיר ברסלא בגרמניה הגיש קופסה בצורת ספר, ובו עפר מציון הרשב”י, וקיבל כסף רב. אף באגרת שנשלחה בשנת תנ”ט (לפני שלש מאות ושבע עשרה שנה) אל רבי דוד אופנהיים מודיע הכותב על משלוח אבן קודש מציון התנא האלוקי הרשב”י.

 

בהר הקודש גליל העליון

הרב הקדוש רבי חיים אלפנדרי זיע”א שהדפיס את התיקוני זוהר בדפוס קושטא, מספר במכתבו (המכתב הובא בתיקוני זוהר דפוס ליוורנו שנת תקנ”ז) שהלך אצל רבנו המהרח”ו זיע”א וקיבל ממנו ספר תיקוני זוהר בכתב יד וממנו הדפיס את התיקוני זוהר.
במכתבו כותב שהוא מדפיס את התיקוני זוהר כהכנה לעלייתו למירון לקבל פניו של רשב”י במתנה זו של הדפסת התיקו”ז, וראה את לשון דבריו הנפלאים: ואקדמה פני האדון התנא האלוקי הרשב”י במנחה ההולכת ואחרי כן אראה פניו בהר הקודש גליל העליון תוב”ב וכו’.

 

לראות את פני האדון ה’ צבא-ות בארץ הגליל

באגרת תלמיד האור החיים הקדוש זיע”א שבאים לתאר את מסעותיהם עם רבם האוה”ח הק’, וזה לשונו בראש האגרת: היום יום בשורה יום ב’, ה’ לאדר ב’, שנת וית”ן ל”ו (תק”ב), נסענו מעכו יע”א (יגן עליה אלוקים) לצפת תובב”א לראות את פני האדון ה’ צבא-ות בארץ הגליל, (על פי מאמר הזוה”ק פר’ בא דף לח’ ע”א, וכתיב יראה כל זכורך את פני האדון ה’, מאן פני האדון ה’ דא רבי שמעון בר יוחאי).

 

מדות חצרות הקודש וההיכלות במירון כחצר המשכן

דבר נפלא כותב בעל אהבת ציון שעלה למירון בשנת תקכ”ה [או תקכ”ו] (לפני מאתיים וחמישים שנה) וזה לשונו [באהבת ציון הנדפס ב”אוצר המסעות” עמוד 248]: חזרנו לצפת והלכנו על קבר רשב”י במירון. מי אנכי כי באתי עד הלום בחצר המלך, המרגיז ממלכות של מעלה ומטה!
ובהמשך דבריו כותב: ושיערתי שיעור החצר בפסיעות, וכל פסיעה היא חצי אמה, ובין רגל לרגל ג”כ חצי אמה, וראיתי שרוחב החצר הוא חמשים אמה, וארכו שבעים, והיכל וכתליו הוא שלשים, בסך הכל מאה, הרי הוא כחצר המשכן, מאה על חמשים. הביאני המלך מלכי המלכים, לפנים בהיכל עצמו.

 

מירון מקום קודש הקדשים

אחד מגדולי ירושלים עיה”ק לפני כמאה ושלושים שנה הגאון החסיד רבי מנחם מנדל ראבין, בעל “עיני מנחם”, חיבר את ספר “מסע מירון” שבו תיאר את מסעו מירושלים למירון והמקומות הקדושים שביקר בהם. כדאי לראות את דבריו הנפלאים. ונעתיק קטע קטן מדבריו בו מדבר מקדושת מירון וזה לשונו: בטרם נטות צללי ערב, הלכנו לתור ולראות את הכפר מירון, מקום קודש הקדשים, אשר שם רִבֵּץ התנא רשב”י רובי תורתו עם תלמידיו הנוראים.
ובהמשך דבריו כותב: גם בלילה ההוא היה לנו משתה ושמחה בשינה מתוקה עלי אדמת הקודש, וביום שלישי בבוקר השכם התפללנו תפילת שחרית, ואחר התפילה פרשתי שיח בקשתי במקום הקדוש והנורא, ציון התנא האלוקי הרשב”י בעדי ובעד ביתי ובעד כל קהל התומכים בימיני ומחזיקים ישיבתי על אדמת הקודש. גם על ציון בנו, התנא הקדוש רבי אלעזר, וציון התנא הקדוש רבי יצחק נפחא, התפללנו בקשתינו, ונפרדנו מחצר הקודש בדמעות שמחה.

 

צעקה במקום קודש הקדשים

הגאון החסיד רבי ישראל קרדונר זצוק”ל שישב בהר הקודש מירון על התורה ועל העבודה תקופות ארוכות במסירות נפש, מספר באגרת (מכתבי רבי ישראל קרדונר ברסלבר אגרת ד’) שיסד במירון חבורה של קימת חצות, ובהמשך האגרת נספר שכשהיה לו ספק בעבודת ה’ הרבה בתפילה על הציון הקדוש עד שזכה להארה מה לעשות, וזה לשונו: ותהילה לא-ל שעל ידי ריבוי הצעקה במקום קודש הקדשים על ציון התנא האלוקי רשב”י זיע”א האיר השם בדעתי וכו’.

 

חרדה מקדושת המקום

הובא בספר מסע מירון [המורחב, ירושלים תשמ”ג עמ’ ס”ט מספר נחלה לישראל(כתב יד)] וז”ל: היו שחרדו לגשת למקום, וכך נמסר על איש צדיק תמים, אב”ד דהלסקוב זצ”ל, שכמה שנים שנסע לחצר רשב”י, וכשבא סמוך לחצר ג’ או ד’ אמות, ירד מהחמור, והיה הולך על ארבע, היינו- על ידיו ורגליו הקדושים, היינו בשטיחות כפים ורגלים על הארץ, רק עד שער החצר, ולא נכנס אפילו לפנים החצר, כי אמר איך אשא פני ואיך ארים ראשי לכנוס לחצר מקום קדשו דרשב”י זיע”א, ובזה נסע לביתו ולא נכנס לשם, וכה היה משפטו כל הימים אשר חי.

 

להיכן אני נכנס

כתב הגה”ח המקובל האלוקי הריא”ז מרגליות זצוק”ל (הילולא דרשב”י עמוד ס”א) וז”ל: כל גדולי דורו החברייא קדישא ותלמידי דרשב”י זחלו ורעדו בעמדם לפני רשב”י וכו’, כל שכן עתה שרשב”י עלה מעלה מעלה במדרגות היותר גבוהות וכו’.
ובושה וכלימה תכסה פנינו בגישתנו לבוא אל הקודש למירון ונכנסים בין שני הרים הגבוהים שני הציונים הקדושים של הרשב”י והר”א בנו אשר מאריות גברו.
לכן ידעו נא הנוסעים לשם וירגישו שנכנסים למקום להבות אש שלהבת י-ה, ולהיות זהיר שם מאוד בדיבור ומעשה ומחשבה.

 

אחים יקרים

לאור הדברים האלו מובן מאליו גודל זכותינו שזכינו לעלות לרגל ולהראות במקום הקדוש והנורא הזה אשר יבחר ה’ לשכן שמו שם. ומאידך גודל חובתינו להתנהג ב”גילו ברעדה” ולהזהר ולנהוג בכבוד הראוי לקדושת המקום, ולהשים ולקבוע בליבנו שמטרתינו בבואינו אל הקודש הוא לעלות ולהתעלות ולהתקדש בקדושה של מעלה ולהתעדן מנועם זיו העליון ודביקות השם השופע במקום הזה.
וראה דבר פלא שהנה אדונינו הרשב”י זיע”א בדבריו האחרונים שקודם הסתלקותו (בסוף האדרא זוטא) מבאר סוד קודש הקדשים ומסיים דבריו ואומר כי שם צוה ה’ את הברכה וגו’ [דהיינו ששם בקודש הקדשים צוה ה’ את הברכה] ואחר כך נסתלק ותיכף אחר כך קרא ואמר רבי אבא על רשב”י “קודש הקדשים” דהיינו שבא לומר לך שמה שסיים רשב”י דבריו בענין קודש הקדשים ששם צוה ה’ את הברכה, הנה רשב”י הוא קודש הקדשים ונתכוין לומר לך שאצלו שהוא קודש הקדשים דהיינו על ציונו- שם צוה ה’ את הברכה חיים עד העולם.

 

והכלל כי אין בנמצא בעולם הזה
כולו מקום מסוגל לעבודת השם כמו במירון הקדוש והנורא,
והחיות שיש לי שם בעבודת השם בכל פעם שאני בא שם הלוואי בעולם הבא על כל פנים יהיה לי לא פחות חיות ותענוג שיש לי שם.
[הגה”ח רבי שמואל הורביץ זצוק”ל, ימי שמואל חלק ג’ עמוד ס”ט]

Close Panel