זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות
[דברי הבת קול על רשב”י]
שמחת מירון
תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו הוא ימליץ טוב בעדינו אדונינו בר יוחאי
יוצא לאור לכבוד אדונינו התנא האלוקי רשב”י זיע”א

רבי שמעון בר יוחאי עלה למרום בחייו ובחר שם מקומו יחד עם אחיה השלוני ואח”כ חזר וירד לעולם הזה

וזה לשון תרגום הזוהר [זוהר חדש, פר’ בראשית דף כ”ד ע”א]: תנו רבנן כשחלה רבי שמעון בר יוחאי נכנסו לפניו רבי פנחס, ורבי חייא, ורבי אבא, וכו’.
אמר רבי שמעון דבר וראו בית חליו שהוא לא נמצא שם, תמהו, ולא היה יכול אחד מהם לדבר בפיו מיראה גדולה שהיתה עליהם, בעוד שהיו יושבים, עלו להם ריחות של בשמים רבים, וכל אחד ואחד מהם נתחזק כחו, עד שראו לרבי שמעון והיה מדבר דברים, ולא היו רואים אחר חוץ ממנו.
לאחר זמן, אמר להם רבי שמעון, ראיתם דבר, אמר לו רבי פנחס, לא, אלא כולנו תמהים על שלא ראינו לך בבית חליך זמן רב, וכאשר ראינו לך עלה לנו ריחות בשמים של גן עדן, ושמענו קולך מדבר ולא ידענו מי מדבר עמך וכו’.
אמר להם אומר לכם דבר וכו’ ועתה שלחו בשבילי מלמעלה והראו לי מקומות הצדיקים לעולם הבא ולא היה ישר בלבי מקומי רק עם אחיה השלוני ובחרתי מקומי ובאתי וכו’.

רבי שמעון בר יוחאי העמיד חמה שלא תשקע ונתארך היום עד שגמר לגלות את האדרא זוטא

באמצע שגילה ודרש רשב”י את האדרא זוטא ראה שהשמש נוטה לשקוע, תיכף כשראה זאת אמר בזה הלשון [זוה”ק, האזינו, דף רצ”א ע”א]: והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתיה דהא כל יומא דא ברשותי קיימא, עכ”ל. תרגום: וזה היום לא יתרחק לעלות למקומו שהרי כל יום זה ברשותי עומד.
ופירש בספר הקדוש אהבת השם שחיבר הגה”ק המקובל האלוקי רבי יוסף סדבון זי”ע וזה לשונו: והאי יומא לא יתרחק, לא יהיה נבהל להתרחק מהעה”ז לבוא השמש בעתו בתשלום כ”ד שעות כדי להתקרב מיד לכ”ד שעות שלמחר, וזה אומרו, לא יתרחק למיעל לדוכתיה, ומהו לדוכתיה שהוא ביומא אחרא, והטעם שהיום הזה ברשותי הוא וספק בידי לעשות כיהושע בין נון שאמר שמש בגבעון דום כמו שאמרו רז”ל על יהושע בין נון וכחזקיה’ מלך יהודה עכ”ל.

אפילו בני אדם שכבר נפטרו מן העולם ונתחייבו בבית דין של מעלה בעונש הגלגול נפטרים מן העונש בזכותו של אדונינו התנא האלוקי רשב”י זיע”א

יצא בת קול ואמר על רשב”י [בסוף האדרא זוטא]: “כמה פטרין ברקיעא משתככין ביומא דין בגינך” [כמה מקטרגים ברקיע משתתקים ביום זה בזכותך].
ופירש בספר אהבת השם להגאון הקדוש המקובל האלוקי רבי יוסף סדבון זיע”א וזה לשונו: כמה שטרי חוב על בני אדם המחויבים עונשים וגלגולים משתככין מן הדין וכו’ ונפטרו מן העונש, עכ”ל.
קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי היתה בידי שמים ולא היתה על ידי איש, ומן השמים קבעו וקדשו את הר הקודש מירון למקום העליה לרגל

אחר שיצאה מיטת רשב”י מן הבית עלתה באויר ואש היה לוהט לפניו, שמעו קול עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון, יבא שלום ינוחו על משכבותם.
כאשר נכנס המיטה למערה שמעו קול במערה, זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות [מסוף האדרא זוטא].
הרי לנו מזה שני דברים- אחד שקבורתו ל רשב”י היתה בידי שמים ולא ע”י איש,
ושנית שמשמים נכנס המטה דוקא במערה שבמירון ובזה נקבע מירון למקום העליה לרגל, וכמו שאמר הבת קול עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון.

התנא הקדוש רבי יהושע בן לוי זיע”א היה מעולי מירון וראה שם את אליהו הנביא שהגיע אף הוא למירון

במסכת סנהדרין דף צח’ ע”א וז”ל: רבי יהושע בן לוי אשכחיה לאליהו דהוי קאי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה אתינא לעלמא דעתי אמר ליה אם ירצה האדון הזה. ופירש רש”י בד”ה האדון הזה וז”ל, שכינה היתה עמהם.
תרגום: רבי יהושע בן לוי מצא לאליהו שהיה עומד בפתח המערה (של קברו) של רבי שמעון בן יוחאי אמר לו (רבי יהושע בן לוי לאליהו) אבוא לעולם הבא אמר לו (אליהו לריב”ל) אם ירצה האדון הזה.

רבנו האר”י הקדוש זיע”א הגיע במיוחד ממצרים עם כל אנשי ביתו כדי לעלות למירון ביום ל”ג בעומר

כתב רבנו חיים ויטאל זיע”א בשער הכוונות דף פ”ז ע”א וזה לשונו: ענין מנהג שנהגו ישראל, ללכת ביום ל”ג לעומר על קברי רשב”י ורבי אלעזר בנו, אשר קבורים בעיר מירון כנודע, ואוכלים ושותים ושמחים שם. אני ראיתי למורי ז”ל, שהלך לשם פעם אחת ביום ל”ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים מן השבוע ההוא, וזה היה פעם הראשונה שבא ממצרים, עכ”ל.
והדברים נוראים ונפלאים עד כמה טרח רבנו האר”י הקדוש זיע”א לבוא במיוחד ממצרים למירון, ולא רק זה אלא שגם הביא עמו את כל אנשי ביתו, שהטירחה בזה כפולה ומכופלת, והכל בכדי לעלות למירון לל”ג בעומר.
ובזה שורש גדול למנהג ישראל הקדושים שטורחים ובאים ועולים אל הר הקודש מירון ביום ל”ג בעומר ומביאים עמהם את בני ביתם וילדיהם הקטנים.
והרי לנו ק”ו, אם האר”י הקדוש זיע”א טרח והביא את כל אנשי ביתו על הגמלים והחמורים ממצרים, ומי יודע מתי יצא לדרך, ומסתמא יצא מיד אחר הפסח, וכל הטירחה העצומה הזאת היה שווה בעיניו בכדי לזכות ולהיות ביום ל”ג בעומר בהר הקודש מירון, וא”כ על אחת כמה וכמה שכדאי וראוי ונכון בימינו לבוא עם כל אנשי ביתו ולעלות לרגל למירון,
ויהי רצון שחפץ ה’ בידינו יצלח ונזכה לעלות ולהראות כולנו יחד בבית ה’ במירון ולהתקדש ולהטהר ולשמוח שם אמן ואמן.

השמחה ביום ל”ג בעומר בהר הקודש מירון היא גדולה כל כך עד שאסור להתאבל שם ביום זה על חורבן ביהמ”ק

כתב רבנו חיים ויטאל זי”ע בספר שער הכונות (דף פ”ז ע”ב) וזה לשונו: גם העיד הה”ר אברהם הלוי, כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם, והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון, נחם ה’ אלוקינו את אבלי ציון כו’, וגם בהיותו שם אמר נחם כו’. ואחר שגמר העמידה, אמר לו מורי ז”ל כי ראה בהקיץ את רשב”י ע”ה עומד על קברו, ואמר לו אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אמר נחם ביום שמחתינו,ע”כ.
נמצינו למידים שהשמחה בל”ג בעומר במירון גדולה עד כדי כך שאפילו להצטער שם על חורבן בית המקדש נחשב כפגם גדול עד שנענשים על זה [כנבואר (שם) בשער הכוונות]. ויום זה אינו שייך להגלות אלא להגאולה העתידה במהרה בימינו אמן.

רבי שמעון בר יוחאי אמר בעצמו על יום ל”ג בעומר שזה יום שמחתו

כתוב בספר שער הכונות (דף פ”ז ע”ב) שרבי אברהם הלוי (שהיה אומר נחם בכל יום במנחה) אמר נחם במנחה בל”ג בעומר במירון ואחר שגמר להתפלל אמר לו האר”י זיע”א שראה בהקיץ את רשב”י עומד על קברו ואמר לו (רשב”י להאריז”ל) בזה הלשון: אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אמר נחם ביום שמחתינו וכו’ ע”כ.
הרי לנו במפורש שאדונינו הרשב”י זי”ע אמר בעצמו על יום ל”ג בעומר שהוא יום שמחתו.
ומכאן שורש גדול מאוד להשמחה הנוראה והנפלאה שאין כדוגמתה, שיש בהר הקודש מירון ביום ל”ג בעומר, שהרי יום זה הוא הוא יום שמחתו של רשב”י, ועם הקודש באים ועולים אל המקדש לשמוח בשמחת אדונינו הרשב”י זיע”א.

התנא האלוקי רשב”י זיע”א עומד לנו במקום קודש הקדשים.
בספר כבוד מלכים להרה”ק רבי שמואל העליר זצוק”ל אב”ד צפת ת”ו, כתב וזה לשונו: התנא האלוקי הרשב”י זיע”א העומד לנו במקום קודש הקדשים, כדאיתא בזוהר הקדוש (פרשת בא דף ל”ח ע”א): מאן פני האדון ה’ דא רבי שמעון בר יוחאי.

האור החיים הקדוש זיע”א שרף בעצמו כמה בגדים יקרים בל”ג בעומר במירון לכבוד התנא האלוקי רשב”י זיע”א

בספר כבוד מלכים להרה”ק רבי שמואל העליר זצוק”ל ראב”ד בעיה”ק צפת ת”ו, וזה לשונו: ומעיד אני באמת כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי רבני הספרדים, אשר אבותם ראו וספרו להם, כי הרב הקדוש רבי חיים בן עטר זיע”א היה פעם אחת בהילולא פה עיה”ק צפת ת”ו וכשעלה למירון וכו’ והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב”י זיע”א, וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ושמעו זה.

שמחת רשב”י בל”ג בעומר, בחינת השמחה שלעתיד בעת התחיה כמו שכתוב (ישעיה לה’) ושמחת עולם על ראשם

כתב הרב הקדוש רבי נתן מברסלב זי”ע בליקוטי הלכות חשן משפט הלכות נזיקין ג’ וזה לשונו: וזהו בחינת הילולא דרבי שמעון בר יוחאי שעושין ביום הסתלקותו דיקא, כי דיקא על ידי הסתלקותו הוא מתקן ומחזיר בתשובה נפשות רבות יותר כנ”ל, שעל ידי זה נתרבה השמחה ביותר בחינת השמחה שלעתיד בעת התחיה כמו שכתוב (ישעיה לה’) ושמחת עולם על ראשם וכו’.

ביום ל”ג בעומר נתקנו העולמות ואין לך שמחה גדולה כזאת, ובכל שנה ושנה עושה רושם כיום הסתלקותו

כתב הרב הגאון הגדול רבי אברהם אשכנזי זצ”ל [רבה של ארץ ישראל בשנות תרכ”ט- תר”מ] בהסכמה לספר כבוד מלכים שחבר הרה”ק רבי שמואל העליר זצוק”ל אב”ד צפת ת”ו, וזה לשונו: לא ראינו שום נביא ושום תנא ואמורא דקרי ליה יום המיתה יום הילולא, ואדרבא בכולם ראוי להתאבל כיום גדליהו’ בן אחיקם אבל לגבי רשב”י ראוי לעשות הילולא ביום הסתלקותו מן העולם, שכך הוא בעצמו נתרצה בזה, וטעמו ידוע [ל]הקורא באדרות, שבו ביום נתקנו העולמות, ואין לך שמחה גדולה כזאת וכו’, עכ”ל.

רשב”י מתקן רבבות נשמות ישראל בכל שנה ושנה בשעת ההדלקה על ציונו בל”ג בעומר

בספר “מסע מירון” במהדורא המורחבת משנת תשמ”ג במאמרי הרב בצלאל לנדוי עמוד קכ”ג מובא בזה”ל: רבי אברהם יעקב מסדיגורא אף היה אומר כי רבבות נשמות ישראל מקבלות את תיקונם בהדלקה לכבוד רשב”י, ע”כ.
ואף שם מציין מה שכתב הגאון הצדיק רבי מנחם מנדל ראבין זצוק”ל בספר “מסע מירון” וזה לשונו: ומקובל הוא ביד יושבי ארצנו הקדושה כי נשמת התנא האלוקי רשב”י תתנוסס על הדלקתו.

בשמחת ל”ג בעומר בהר הקודש מירון יורד שפע שמחה עליונה עד כדי כך שמי שמשתתף בשמחת רשב”י נדמה לו שכבר בא המשיח ורואה שמחת בית השואבה בתוככי ירושלים עיה”ק תובב”א

וכה כתב רבה הכולל של קושטא הגאון רבי אברהם רוזאניס זצוק”ל שהיה בל”ג בעומר במירון בשנת תרכ”ז וזה לשונו (מובא בספר מסע מירון המורחב, ירושלים תשמ”ג): עד אור הבוקר לא נחו ולא שקטו מרוב צהלה ושמחה, ויהי אלה הלכו לנוח ואחרים באו תחתיהם, כל היום ההוא וכל הלילה שאחריו כזה. ולא אעמיס עלי עול כבד להודיעך בפרטות, ולהראותך המראות השמחות בכל רגע ושעה שונים למיניהם, רק בדרך כלל אומר לך שמי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו. צייר בשכלך ראותך במקום קטן כזה ג’ אלפים נפשות, בן פורת יוסף, יהודים. בין אשכנזים ספרדים מערביים לא יפרידו, אבל איש באחיו ידובקו. קול יתנו ברוב עוז. אלה מפה דוגלים כאילים, ואלה ישירו. אלה ישתו ואלה יספיקו כפיים. מפזזים מכרכרים בכל עוז. אבק שריפה נחשב לאין. לא ידעתי אל מה אדמה לך, אשוה לנגדך השמחה הגדולה אשר הרגשתי אז בקירות לבבי. דימיתי שכבר בא המשיח לישראל והנני רואה שמחת בית השואבה בתוככי ירושלים ת”ו נפלאת המראה הזה בעיני עכ”ל.
הוא כתב זאת לאלו שלא היו כדי להודיעם, אבל האמת הוא כי רבים והמונים יעידו בעצמם שזכו לזה גם בימינו אנו,
כי באמת בשום שמחה וחתונה שבעולם אין שמחה כשמחת הרשב”י, כי מרגישים בחוש שבכוחו דרשב”י מושפע קדושה ושמחה עליונה שאין כדוגמתה.
ובאמת מי שזכה לזה יעיד בפה מלא שמי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו.
ויהי רצון שחפץ ה’ בידינו יצלח אמן.

אי אפשר לתאר גודל השמחה בל”ג בעומר במירון

וכה כתב הגה”ח המקובל רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות זצוק”ל בספר הילולא דרשב”י וזה לשונו: ואי אפשר לתאר גודל יום השמחה וגיל ברעדה שיש במירון ביום ל”ג לעומר, ממש שרואים שהוא יום שמחה לעליונים ותחתונים, וההמון חוגג בחצר הקודש ובבי כנישתין דרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו בתופים ובכינורות ובחלילים ובמחולות לכבוד ההילולא וכו’ עיי”ש.
ובהמשך דבריו כתב עוד וז”ל: ועל שמחת ל”ג לעומר במירון יכולים לומר באמת כל מי שלא ראה שמחה זו בעיניו לא ראה שמחה מימיו, אשרי העם שככה לו עכ”ל.

מי שלא ראה שמחת מירון בל”ג בעומר לא ראה התלהבות של שמחה

כתב בספר התודעה לרבי אליהו כי טוב זצ”ל וזה לשונו: ואין צריך לומר במירון מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי והתנא רבי אלעזר בנו של רשב”י. מי שלא ראה שמחה גדולה שנעשית בל”ג בעומר במירון, לא ראה התלהבות של שמחה ומחול של אלפים רבים. ורבים מאד המתקדשים והמיטהרים ביום זה בכל דבר של קדושה ובתורה ובתפילה. והכל שרים שירי זמרה לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי, ושירתם בוקעת לשמים ומשואות האש שמעלים שם נראים למרחקים…
מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי ל”ג בעומר היה, ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגילה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזוהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות.

רוב העולים לדור בארץ ישראל בחרו דוקא בארץ הגליל משום ששם נמצא מקום קבורתו של אדונינו התנא האלוקי רשב”י זיע”א ורבנו האר”י הקדוש זיע”א

כתב בספר “עד הגל הזה” להרב הגאון המקובל רבי יעקב משה הלל שליט”א, וזה לשונו:
דבר זה יפלא הפלא ופלא, דמה הוא המיוחד בקברים אלו שאחריהם נהרו בדוקא. המבלי אין קברים בירושלים ובשאר ערי הקודש ת”ו והלא ירושלים קברים סביב לה, ובפרט בית הקברות עתיק היומין שעל הר הזיתים, אשר כולו מלא מקברי הקדמונים, קדישי עליונים, ועוד קברי המלכים והנביאים הראשונים. ועל מה כל החרדה הזאת של העולים בקודש לדור בארץ ישראל להיות חרדים ונוהרים דוקא אחר קבר הרשב”י שבגליל העליון, והדבר צריך ביאור. וכבר עמדתי על זה בספרי “עמודי הוראה” שם. ויישבתי בס”ד דהיא הנותנת להיות שתיקון הדרא בתראה וביאת הגואל צדק, ותיקון העולם במלכות שד”י, הכל תלוי בגילוי סודות התורה, ע”י לימוד והבנת ספר הזוהר הקדוש, שהוא תורתו של הרשב”י, וכמ”ש בזוהר דבדא יפקון מן גלותא, לכן מזלם דבני דרא בתראה חזי, ונשמתם נכספה וגם כלתה להדבק ברשב”י ובתורתו, תורת עץ החיים, שעל ידה תיקון הנשמות והעולמות, וביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

העולים לארץ ישראל העדיפו את ישיבת הגליל אפילו בהעדפה על פני ירושלים עיה”ק, בכדי לדור סמוך להר הקודש מירון

כתב בספר עד הגל הזה להרב הגאון המקובל רבי יעקב משה הלל שליט”א וזה לשונו: ולאור דברים אלו נתבאר באר היטב למה בני דרא בתראה הרגישו קשר אמיץ כל כך עם הרשב”י ועם תורתו העמוקה והנפלאה, ואפילו בני אדם שאין להם השגה לדעת ולהבין סודות התורה, מזלייהו חזי, ובאו ובאים נוהרים מדור לדור לחונן את עפרו במקום קבורתו, ואפילו לקבוע שם מקום דירתם, בהעדפה על עיה”ק ירושלים ת”ו, וכמ”ש החתם סופר, וכל זה באמונה שלימה שבזכות הרשב”י ותורתו עתידים אנו לזכות לגאולה השלימה, וככל הנ”ל.

הכוונה בעת העליה לרגל להר הקודש מירון ביום הקדוש ל”ג בעומר

כתב בספר עד הגל הזה (עמוד ל”ב) להרב הגאון המקובל רבי יעקב משה הלל שליט”א וזה לשונו: והרי לן מכל הנ”ל להשכיל ולדעת מה הן הכוונות והמחשבות שצריך אדם המעלה לבוא ולעלות עמהן אל הקודש פנימה בהר מירון, כדי להשתטח על קבר הרשב”י ביום ל”ג לעומר. והוא, דמלבד מעלת היום הקדוש הזה מצד עצמו, בהיותו יום הל”ג דספירת העומר שבו מתגלה שם הרחמים אכדט”ם, והוא מאיר מהארת הגדלות להשבית הדינים ולהכניע הקליפות, ולהרבות הדעת והתורה בעולם.
עוד צריך לכוין, שמצדו של רשב”י זיע”א בעצמו, גדול היום הזה עד להפליא, בהיותו היום שבו נסמך יחד עם חבריו הארבעה על ידי רבי עקיבא, להקים התורה בעולם, ולתקן עולם במלכות שד”י. באופן שהוא היום המיוחד בשנה לקיום התורה שבעל פה בעולם, דוגמת יום שבועות שבו ניתנה לישראל התורה שבכתב. ועוד יכוין ויתבונן, היות יום ל”ג בעומר יום שמחת רשב”י עצמו, שקבעו יום פטירתו ליום שמחה, בהיותו משורש תורה שבעל פה, אשר ביום פטירת מוסריו ומלמדיו בעליו- בעלי אסופות, מתגלית וניתנת התורה לכל באי העולם, הנהנים מזיו חכמת הצדיק, שהשאיר אחריו ברכה בארץ.
ואז בבואו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו להשתטח על ארון התורה שבקודש הקדשים פנימה- קבר הרשב”י זיע”א, ששם נגנז אור התורה לדורות עולם, יזכה להשיג ולהבין נפלאות מתורתו, ויושפע עליו הארה עליונה בזכות הצדיק ובזכות היום הקדוש הזה העומד תחת רשותו ושליטתו של רשב”י, להתקדש ולהטהר לעבודת ה’, וללכת בדרכי הצדיקים לעולם ועד, כי שם צוה ה’ את הברכה חיים עד העולם.

קרוב לאלפיים שנה נוהרים אל ציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי מאות ואלפי בני אדם אנשים נשים וטף בכל עת וזמן

בספר טיב מירון להגה”צ המקובל רבי גמליאל רבינוביץ שליט”א עמוד קלג’ וז”ל: במשנת קבלת היסורים של התנא האלוקי רשב”י, שבגזירת מלך הוצרך להסתיר עצמו במערה יג’ שנים בצער ויסורים נוראים, ולא השיא נפשו בדרך רעה לומר מן השמים נגזרתי ונדחתי מחוץ למחיצת הצדיקים, אלא אדרבה ראה בכל היסורים, רחמים וחסדים שניתנו לו מן השמים כלים לטהר עצמו ולזכך את גופו למעלה נפלאה, וממילא ישב ועסק בתורה בכל כוחו כל אלה השנים במסירות נפש, ולא נפלה רוחו בקרבו ולא נבהל ממראה הבקעים בגופו ומרוב היסורים, אשר על כן זכה לכל אלה המדרגות הנפלאות, ובודאי שלא על חינם מסרו את נפשם כל הצדיקים להגיע אל קברו של רשב”י וזכה שקרוב לאלפיים שנה נוהרים אל ציונו הקדוש מאות ואלפי בני אדם אנשים נשים וטף בכל עת וזמן, ובפרט ביומא דהילולא ושופכים צקון לחשם ומרת לבם בתפילה בתחנונים ומתעלים שם בעבודה ודביקות בה’ וזכותו של רשב”י היא שעומדת לנו כאז גם עתה כבחיים חיותו.

בימינו שאין בית המקדש קיים בעוונותינו, אפשר לטעום מעין מה שהרגישו העולים לרגל בעלייה לרגל למירון

בספר טיב מירון להגה”צ המקובל רבי גמליאל רבינוביץ שליט”א עמוד קפ’ וז”ל: בזוהר הקדוש (פרשת בא דף ל”ח) כתב: רשב”י דאיהו פתח תרעין דרזי דחכמתא, ואיהו אתקין דרגין עלאין, וכתוב (שמות לו’) יראה כל זכורך את פני האדון ה’, מאן פני האדון דא רשב”י, דמאן דאיהו דכורא מן דכוריא בעי לאתחזאה קמיה ע”כ, ומי יעמוד בסוד דברי הזוה”ק כי במירון יש התגלות אלוקית, וכל העולה למירון יש בו כעין מעלה של עולה לרגל לביהמ”ק בשלוש רגלים פסח, שבועות, וסוכות, ובימינו שאין בית המקדש קיים ובעוונותינו חרב הבית אפשר לטעום מעין מה שהרגישו העולים לרגל בעלייה לרגל למירון, ומי פתי לא יסור הנה כמצוות רשב”י לקיים את מצות העליה לרגל לקברו ולהתעדן באהבת ה’ וביראתו.

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק

בספר טיב מירון להגה”צ המקובל רבי גמליאל רבינוביץ שליט”א (עמוד רכ”ב) וזה לשונו: וי”ל שבכח זה אמר הרשב”י “יכול אני לפטור העולם” אחרי שבכח הצדיק לעורר הנקודה טובה שבכל איש ואיש מישראל ולעורר עמה זכות עליו, הרי ממילא יכול הוא לפטור את העולם מן הדין, בבחינת עוד מעט והתבוננת ואין רשע, וכדאיתא בשפת אמת (ליקוטים לראש השנה) בשם אא”ז מו”ר זצלה”ה שיש נקודה טובה בכל אחד מישראל אשר הקב”ה מגין עליה שלא יתקלקל לעולם רק שמוסתרת על ידי דברים חיצונים, ולכן אנו נוסעים בל”ג בעומר למירון לציון הקדוש של התנא רשב”י, אחרי שכל אחד יודע מך ערכו ודלות מעשיו, וכל אחד מקיים בעצמו מששתי את כל אברי מכף רגל ועד ראש ואין בי מתום שפגמנו בכל רמ”ח איברינו ושס”ה גידינו, ואנו שקועים ביון מצולה ובטיט היוון ועוונותינו עברו למעלה ראש, ולעת כזאת אין לנו על מי נסמוך באו ונסמוך על רבי שמעון שכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, שימצא לדון אותנו לכף זכות לחיותינו כיום הזה. ובזכותו תתעורר בפנימיות לבבינו אותה נקודה טובה הפועמת בכל איש מישראל להתלהב ולהתחדש כנשר בעבודת ה’ באהבה פנימית ולא יראה חיצונית לעבדו בלבב שלם ובנפש חפיצה אמן כן יהי רצון.

קהל עדת ישראל בירכו ברכת מחיה המתים בהר הקודש מירון על נס תחיית המתים שראו שם

בספר הילולא דרשב”י להרב הגה”ח המקובל האלוקי רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות זצוק”ל (בהוצאה החדשה בעמוד צה’) מספר שם מעשה שראה בעיניו נס תחיית המתים על ציון אדונינו הרשב”י זיע”א בשבת ל”ג בעומר דשנת תרפ”ג (שהיה ל”ג בעומר ביום ו’) עיין שם כל המעשה.
ובסוף המעשה כתב שם וזה לשונו: וכולם שראו את הילד החי ברכו ברכת מחיה המתים, עכ”ל.

חזיון נפלא שראה רבנו חיים ויטאל זיע”א על התגלות מלך המשיח בהר הקודש מירון

כתב רבנו חיים ויטאל זיע”א בספר החזיונות (חלק ב’ אות ב’) וזה לשונו: בשנה ההיא (שנת ה’שכ”ב כנזכר לעיל באות א’), חלמתי והנני נצב על ראש ההר הגדול שלמערב צפת, באמצע שני ראשים הגדולים אשר לו, שהם על כפר מירון. ואשמע קול מבשר ואומר: “הנה המשיח בא”. והנה המשיח עומד לנגדי. ויתקע בשופר. והיו מתקבצים אליו אלפים ורבבות מישראל. ויאמר לנו: “בואו עמי, ותראו בנקמת חורבן בית המקדש”. ונלך שם, וילחם שם, ויך כלל הנוצרים אשר שם, ויכנס לבית המקדש, ויהרוג גם אותם שהיו בתוכו.
ויצו לכל היהודים ויאמר להם: “אחי, הטהרו עצמכם ואת בית מקדשינו מטומאת דם פגרי הערלים האלו וטומאת העבודות זרות אשר בתוכו. ונטהר ונבנה בית המקדש על מכונו, ונקריב קרבן התמיד על ידי הכהן הגדול”. והיה כדמות רבי ישראל הלוי שכיני. ואשאל את המשיח: “ואיך הלוי יהיה כהן”. ויאמר לי: “טעות היה בידכם וחשבתם כי לוי הוא, ואינו אלא כהן.” ואחר כך הוציא ספר תורה מהיכל בית המקדש וקרא בו. ואיקץ. עכ”ל.

גילוי נורא

אדונינו התנא האלוקי רשב”י
זיע”א צם ארבעים יום וארבעים
לילה ברציפות שלשה פעמים
ועמד בתפילה על ישראל .
(אוצר המדרשים חלק ב’ עמוד 551)

רבי שמעון בר יוחאי מלמד זכות על ישראל ופוטרן מן הדין. (אבות דרבי נתן פרק טז’)

Close Panel