בספר הילולא דרשב”י להגה”ח המקובל רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות זצוק”ל עמוד צ”ה והלאה, וזה לשונו: לא אוכל להתאפק ולעצור מלספר מעשה ה’ מעשה נס נפלא כי נורא הוא אשר בעינינו ראינו, והנני עד ראיה לספר בקהל מעשה נס ופלא מה שראיתי בעיני בהיותי במירון על ל”ג לעומר בשנת תרפ”ג שחל אז ל”ג לעומר ביום הששי, ושכמעט רוב הקהל מאלפי ישראל שהיו שם בל”ג לעומר נשארו אז במירון לשבות שם את יום השבת וטעמנו אז טעם שמחת שבת עילאית פלאית.
וביום שבת בבוקר אחר תפילת מוסף שהתפללנו אז בבית המדרש על יד ציון קודש הקדשים הרשב”י, ויהי נשמע קול רעש גדול שילד אחד של אחינו הספרדים שאמו נדרה לעשות לו תגלחתו הראשונה כמנהג הידוע, ואבי הבן לא יכול ליסע למירון, ואמו לבדה הביאתו למירון, ופתאום הילד אחזתו מחלת החלי רע רחמנא ליצלן, ושבק חיים לנו, והילד היה מונח באחד החדרים הקטנים הבנויים למעלה עלי גגות הציונים בחצר הקודש, וציוו הרופאים שהיו שם מטעם הממשלה מצפת”ו שצריכים לעשות הסגר “קאראנטין” על כל אנשי החצר על איזו ימים, וכשנשמע הפקודה הזאת, רבים מההמון נבהלו והתחילו לברוח מהחצר החוצה אל השדות והרים וגבעות אשר שם, אבל מיד הגיעו צעקות וקולות ובכיות, כי רבים מהיוצאים מחוץ לחצר עזבו את ילדיהם ואנשי ביתם וחפציהם והחצר נסגר ונשמר על ידי השוטרים, ועל כולם עלה ונשמע קול בכיה מהאשה האם הילד המת שבנה הראשון והיחידי שהביאה אותו על תגלחתו הראשונה אין, ונהפך לתוגה שמחתה.
ואני בעיני ראיתי את הילד מונח בחדרו על הארץ ירוק ומת, וכולנו הצטערנו מאד מאד על נפש אחת מישראל וצער אמו, ולא יכולנו בשום אופן מרב צער לעשות קידוש ולסעוד את סעודת שבת קודש בבוקר.
והנה פתאום קמה אם הילד וחגרה מתניה כאשת חיל ולקחה הילד המת על ידיה וירדה עמו למטה בבית הכנסת שעל יד הציון הקדוש הרשב”י, והניחתו על הרצפה שעל יד הציון הקדוש, ובקול מר צורחת ובבכי צעקה האם הילד, הוי צדיק צדיק רבי שמעון! הנני אמתיך באתי לכאן לכבודך לגלח בני היחידי הראשון אשר נתן לי ה’ יתברך בזכותך, וקיימתי נדרי אשר נדרתי והבאתיו כאן על ל”ג לעומר, ואתמול הביאותיו חי ועשיתי לו התגלחת בשירים ובזמרה ובתוף ובכינור ומשתה ושמחה [כמו שנוהגים שם בזה], ועתה איך אסע מכאן בבושה ובכלימה בלי הילד וכו’, ובאיזה פנים אבוא הביתה, וקולותיה ובכיותיה היה נשמע על כל החצר כולו, ולב מי לא נמס כמים לשמוע את קול צעקת האשה המרת לב ותחינותיה וצערי לבה, ואחר כך קמה ואמרה צדיק צדיק הנני מניחו לפניך כמו שהוא, ואנא ממך שאל תבישני ואל תחזיר פני ריקם ותחזירו לפני חי ובריא כמו שהביאותיו אתמול לפניך, ויתקדש שם שמים ושמך בעולם, וידעו כי יש ה’ וצדיקים שופטים בארץ.
ולסגולה סגרו שמה הבית הכנסת על הציון הקדוש ולא נשאר שם רק הילד, וכעבור איזה רגעים הקול נשמע מבית הכנסת צעקת הילד לאמו, והחכם שם פתח לה הפתח, והנה הילד קם על רגליו וצועק אמי תני לי מעט מים כי צמא אני, ונתנו לו מים, והיא העלתו הגגה למקום חדרה מקודם, ונעשה שם רעש גדול מתחיית הילד המת, וכל הקהל כולם באו לראות הילד החי, וגם הרופאים נתאספו שמה ובדקו את הילד ואמרו שאין זה בדרך הטבע כלל אלא מעשה נסים תחיית המת על ידי התנא רבי שמעון, והתירו תכף ומיד לפתוח שערי החצר, ואמרו שאין צריכים לעשות עוד “קאראנטין” והיה אז קידוש ה’ גדול מאד, וכולם שראו את הילד החי ברכו ברכת מחיה המתים.

Close Panel